שבועיים לפני

 

 

הימים שעברו עלי אחרי המבחן שכתבתי עליו בפוסט הקודם היו מוזרים.
ביום שלאחר המבחן, קמתי עם שרירים תפוסים בכל הגוף, יש חשבתי שבטח חטפתי שם משהו.
אבל אז נזכרתי שמחלות, לוקח להן כמה ימים עד שהן יוצאות.
זכרתי שבכיתה היה מאוד קר, ולמרות שהייתי לבושה טוב, כשיושבים כל כך הרבה זמן ולא זזים נעשה קר. היה קר במיוחד בשעה האחרונה אחרי שכבר החשיך ואז הטמפרטורות ממש צונחות. אני זוכרת שהיה לי לא נוח כבר, וזזתי לא מעט על הכיסא בחוסר נוחות.
ביומיים שאחרי ישנתי שעות על גבי שעות ולא הצלחתי לגרד את עצמי מהמיטה כדי להתחיל ללמוד למבחן הבא (שהיה בדיוק שבועיים אחרי).
ובשבת כבר הרגשתי בסדר לגמרי.

הייתה לנו ארוחה משפחתית, ואחד מהאחינים שלי שהיה שם היה עם חום (אבל לא קורונה).
ביום ראשון בצהריים התחיל לכאוב לי הגרון קצת.
ביום שני כבר ממש כאב לי הגרון, כאילו מישהו העביר לי נייר זכוכית בפנים.
כמה שעות לאחר מכן נוסף גם צינון, שבהתחלה היה קל והפך להיות כבד.
כמובן שנלוו לזה גם כאבי שרירים והרגשה כללית לא טובה, כמו בכל צינון סטנדרטי.
לפעמים גם הרגשתי ששורפות לי העיניים.
החבר שהזכרתי בפוסט הקודם שעשה מבחן באותו יום, באותה כיתה כמוני דווקא מרגיש בסדר גמור.
מאידך הוא מחוסן 3 פעמים וגם הוא נחשף בעבר לחולי קורונה ולא נדבק.

כשאמרתי לאמא שלי שאני רוצה לקנות בדיקת אנטיגן היא ישר הייתה נגד.
אמרה לי: בשביל מה את צריכה את זה?
בבדיקת אנטיגן שעשיתי ביום שלישי (15.2) יצאתי שלילית.
האמת שאני לא יודעת כמה הבדיקות האלה אמינות ואם בכלל עשיתי את זה נכון.

ביום רביעי באותו שבוע (16.2) אחותי הודיעה לנו שהיא, גיסי ואחיין שלי יצאו חיוביים לקורונה.
אין להם תסמינים והם מרגישים טוב.
בקופ"ח אמרו להם שזה בטח משהו שהילד הביא מהגן.
אחותי שהייתה אז בהריון, הייתה מטופלת במחלקה להריון בסיכון, שם לא התרגשו מעניין הקורונה. רק אמרו לה לנוח הרבה, לשתות הרבה ולשים לב לתנועות של העוברית. וכמובן אם יש משהו חריג להגיע. ושאף אחת לא רוצה ללדת במחלקת קורונה אז לשמור על הרבה מנוחה בבית (גם ככה התאריך שלה היה עוד 4 שבועות, אבל בהריון כידוע תאריך הוא לא עניין וודאי).

אחותי גיסי והילד היו אצל הורי גם ביום שבת, גם ביום שני ואמא שלי הייתה  אצלם ביום שלישי.
אחותי מחוסנת פעמיים (החיסון השלישי יצא שהיא הייתה כבר בהריון ובגלל שהיו לה תופעות לוואי משני החיסונים אמרו לה בשום אופן לא להתחסן בשלישי בהריון).
גיסי מחוסן  שלוש פעמים.
והאחיין המתוק כמובן לא מחוסן.
אבא שלי מחוסן פעמיים.
אמא שלי לא מחוסנת (הנסיבות הוזכרו בפוסט הקודם)
ואני לא מחוסנת (בגלל אלרגיה לרכיבים של החיסון).

אמא שלי עשתה בדיקת אנטיגן ויצאה חיובית.
היא אמרה שיש לה כאבי שרירים כבר מיום שני.
ביום שלישי הלכנו יחד לעשות קניות, הייתי איתה ברכב לפחות שעה, ואח"כ הייתי איתה עוד שעה+ בבית של הורי.
לאבא שלי אין כלום, גם לא תסמינים.

אני לא יכולה שלא לתהות בשאלה מי הדביק את מי.
בכל זאת לוקח כמה ימים לוירוס הזה לעשות השתלטות עויינת.

בכל מקרה אמא שלי ואני בבידוד, היא בגלל שהיא יצאה חיובית באנטיגן.
ואני בגלל שנחשפתי לחולה קורונה מאומת - אמא שלי.
קבעתי לשתינו בדיקת PCR ליום חמישי בבוקר ונראה מה יהיו התוצאות של זה.
אמא שלי אמרה שאם אני לא הייתי הולכת ולמעשה מתעקשת לעשות בדיקת PCR היא ממש לא הייתה מטריחה את עצמה, כי לטענתה זה לא מעניין אותה.
עכשיו תחשבו כמה עוד אנשים כאלה יש.
שאומרים לעצמם אה, יצאנו חיוביים באנטיגן, נהיה בבידוד אבל אנחנו לא חייבים דין וחבון לאף אחד ולא נעשה בדיקת PCR. המדינה לא צריכה לדעת שאנחנו חולים.
מי שמחוסן הרי לא מחוייב בבדיקה מוסדית כלשהי (הכל נכון לפברואר 2022).

ביום חמישי (17.2) נסענו שני ההורים שלי ואני לעשות בדיקת PCR ובאופן מפתיע קיבלנו תשובות כבר באותו יום בערב:
אמא שלי חיובית, עם תסמינים.
אבא שלי חיובי, בלי תסמינים (הוא היה בשוק שהוא קיבל תוצאה שהוא חיובי הוא היה בטוח שהוא מחוסן מהמחלה).
ואני יצאתי חיובי גבולי, עם תסמינים. מה שאומר שאני צריכה לעשות בדיקה חוזרת בהקדם.
בגלל שיש לי תסמינים מותר לי להגיע רק למתחמי דרייב אין (מסתבר שבקושי יש כאלה) והכי קרוב שיש זה בנס ציונה ובמוצ"ש.