שבוע לפני

 

ביום שבת  (19.2) נסעתי עד לנס ציונה ועשיתי את בדיקת ה-PCR השניה.
זה היה מוזר, המתחם דרייב אין היה ממש ליד הגן אירועים בו אחותי הקטנה התחתנה רק לפני כמה שנים.
את התשובה קיבלתי ביום ראשון - יצאתי שלילית!
מה זה אומר? כשביררתי מול משרד הבריאות הם אמרו לי שאו שהייתה לי קורונה, וכשעשיתי את הבדיקת PCR הראשונה זה היה לקראת הסוף, או שזה לא היה קורנה ותוצאת הבדיקה הייתה למעשה false positive.
בדיעבד למדתי שמי שהיה חולה בקורונה, בדיקת PCR תצא חיובית עד חודשיים אחרי, לכן צריך לעשות בדיקת אנטיגן כדי לדעת אם החלמתם או לא.

מאידך, השבוע אני מרגישה יותר גרוע מאשר בשבוע שעבר.
אמנם היו לי יומיים שהיו ממש לא טובים, עם כאבי גרון חריגים בעוצמתם, אבל סך הכל היה נסבל.
לא נעלם לי חוש הטעם, גם לא חוש הריח, לא הייתי רעבה אבל כן אכלתי (מרק עוף בעיקר).
אני עדיין מרגישה חולה, מצוננת, הגרון קצת כואב, שיעול מעצבן וכאבי שרירים שלא עוזבים.
אני ישנה המון, לפחות 12 שעות ביום וגם אז אני מכריחה את עצמי לצאת מהמיטה.
גם שני כדורי נורופן לא ממש מיטיבים עם המצב.

למרות כל זה משטרת ישראל שלחה לי SMS שאני צריכה להיות בבידוד כי נחשפתי למאומת קורונה.
זה בגלל ששני ההורים שלי יצאו חיוביים, ולכן אני צריכה לעשות בדיקת PCR נוספת שצריכה לצאת שלילית אחרי 5 ימים, מה שאומר ביום השישי.

שבועיים לפני

 

 

הימים שעברו עלי אחרי המבחן שכתבתי עליו בפוסט הקודם היו מוזרים.
ביום שלאחר המבחן, קמתי עם שרירים תפוסים בכל הגוף, יש חשבתי שבטח חטפתי שם משהו.
אבל אז נזכרתי שמחלות, לוקח להן כמה ימים עד שהן יוצאות.
זכרתי שבכיתה היה מאוד קר, ולמרות שהייתי לבושה טוב, כשיושבים כל כך הרבה זמן ולא זזים נעשה קר. היה קר במיוחד בשעה האחרונה אחרי שכבר החשיך ואז הטמפרטורות ממש צונחות. אני זוכרת שהיה לי לא נוח כבר, וזזתי לא מעט על הכיסא בחוסר נוחות.
ביומיים שאחרי ישנתי שעות על גבי שעות ולא הצלחתי לגרד את עצמי מהמיטה כדי להתחיל ללמוד למבחן הבא (שהיה בדיוק שבועיים אחרי).
ובשבת כבר הרגשתי בסדר לגמרי.

הייתה לנו ארוחה משפחתית, ואחד מהאחינים שלי שהיה שם היה עם חום (אבל לא קורונה).
ביום ראשון בצהריים התחיל לכאוב לי הגרון קצת.
ביום שני כבר ממש כאב לי הגרון, כאילו מישהו העביר לי נייר זכוכית בפנים.
כמה שעות לאחר מכן נוסף גם צינון, שבהתחלה היה קל והפך להיות כבד.
כמובן שנלוו לזה גם כאבי שרירים והרגשה כללית לא טובה, כמו בכל צינון סטנדרטי.
לפעמים גם הרגשתי ששורפות לי העיניים.
החבר שהזכרתי בפוסט הקודם שעשה מבחן באותו יום, באותה כיתה כמוני דווקא מרגיש בסדר גמור.
מאידך הוא מחוסן 3 פעמים וגם הוא נחשף בעבר לחולי קורונה ולא נדבק.

כשאמרתי לאמא שלי שאני רוצה לקנות בדיקת אנטיגן היא ישר הייתה נגד.
אמרה לי: בשביל מה את צריכה את זה?
בבדיקת אנטיגן שעשיתי ביום שלישי (15.2) יצאתי שלילית.
האמת שאני לא יודעת כמה הבדיקות האלה אמינות ואם בכלל עשיתי את זה נכון.

ביום רביעי באותו שבוע (16.2) אחותי הודיעה לנו שהיא, גיסי ואחיין שלי יצאו חיוביים לקורונה.
אין להם תסמינים והם מרגישים טוב.
בקופ"ח אמרו להם שזה בטח משהו שהילד הביא מהגן.
אחותי שהייתה אז בהריון, הייתה מטופלת במחלקה להריון בסיכון, שם לא התרגשו מעניין הקורונה. רק אמרו לה לנוח הרבה, לשתות הרבה ולשים לב לתנועות של העוברית. וכמובן אם יש משהו חריג להגיע. ושאף אחת לא רוצה ללדת במחלקת קורונה אז לשמור על הרבה מנוחה בבית (גם ככה התאריך שלה היה עוד 4 שבועות, אבל בהריון כידוע תאריך הוא לא עניין וודאי).

אחותי גיסי והילד היו אצל הורי גם ביום שבת, גם ביום שני ואמא שלי הייתה  אצלם ביום שלישי.
אחותי מחוסנת פעמיים (החיסון השלישי יצא שהיא הייתה כבר בהריון ובגלל שהיו לה תופעות לוואי משני החיסונים אמרו לה בשום אופן לא להתחסן בשלישי בהריון).
גיסי מחוסן  שלוש פעמים.
והאחיין המתוק כמובן לא מחוסן.
אבא שלי מחוסן פעמיים.
אמא שלי לא מחוסנת (הנסיבות הוזכרו בפוסט הקודם)
ואני לא מחוסנת (בגלל אלרגיה לרכיבים של החיסון).

אמא שלי עשתה בדיקת אנטיגן ויצאה חיובית.
היא אמרה שיש לה כאבי שרירים כבר מיום שני.
ביום שלישי הלכנו יחד לעשות קניות, הייתי איתה ברכב לפחות שעה, ואח"כ הייתי איתה עוד שעה+ בבית של הורי.
לאבא שלי אין כלום, גם לא תסמינים.

אני לא יכולה שלא לתהות בשאלה מי הדביק את מי.
בכל זאת לוקח כמה ימים לוירוס הזה לעשות השתלטות עויינת.

בכל מקרה אמא שלי ואני בבידוד, היא בגלל שהיא יצאה חיובית באנטיגן.
ואני בגלל שנחשפתי לחולה קורונה מאומת - אמא שלי.
קבעתי לשתינו בדיקת PCR ליום חמישי בבוקר ונראה מה יהיו התוצאות של זה.
אמא שלי אמרה שאם אני לא הייתי הולכת ולמעשה מתעקשת לעשות בדיקת PCR היא ממש לא הייתה מטריחה את עצמה, כי לטענתה זה לא מעניין אותה.
עכשיו תחשבו כמה עוד אנשים כאלה יש.
שאומרים לעצמם אה, יצאנו חיוביים באנטיגן, נהיה בבידוד אבל אנחנו לא חייבים דין וחבון לאף אחד ולא נעשה בדיקת PCR. המדינה לא צריכה לדעת שאנחנו חולים.
מי שמחוסן הרי לא מחוייב בבדיקה מוסדית כלשהי (הכל נכון לפברואר 2022).

ביום חמישי (17.2) נסענו שני ההורים שלי ואני לעשות בדיקת PCR ובאופן מפתיע קיבלנו תשובות כבר באותו יום בערב:
אמא שלי חיובית, עם תסמינים.
אבא שלי חיובי, בלי תסמינים (הוא היה בשוק שהוא קיבל תוצאה שהוא חיובי הוא היה בטוח שהוא מחוסן מהמחלה).
ואני יצאתי חיובי גבולי, עם תסמינים. מה שאומר שאני צריכה לעשות בדיקה חוזרת בהקדם.
בגלל שיש לי תסמינים מותר לי להגיע רק למתחמי דרייב אין (מסתבר שבקושי יש כאלה) והכי קרוב שיש זה בנס ציונה ובמוצ"ש.

שלושה שבועות לפני

 

 ב-10.2.2022 היה לי מבחן.
אני סטודנטית באוניברסיטה הפתוחה (בין היתר).
ניתן בהחלט לומר שתנאי הבחינה באותו יום היו גרועים ביותר.
זה היה יום חורפי, גשם שוטף ירד בחוץ והיה קר, מאוד קר. אפילו שלבשתי מראש כמה שכבות בגדים ומעיל מחמם.
ישבתי בכיתה עם עוד סטודנטים, החלונות היו פתוחים כך שהקור והגשם נכנסו פנימה.
בחוץ נמדדו 12 מעלות, וכך זה גם הרגיש בתוך הכיתה.
מדובר על תקופת קורונה, לכן המבחן היה גם 3 שעות עם מסיכה שזה בגדר הבלתי נסבל.
לא מספיק הסיטואציה הגם ככה לא אידיאלית כשיש שהולכים לעשות מבחן.
תמיד יש את זה שלא מגיע בזמן ונכנס לכיתה אחרי שהמבחן כבר התחיל, תמיד יש את זו ששכחה ללסגור את הטלפון שלה או לשים אותו על שקט ופתאום באמצע המבחן מקפיץ את כולם כשהוא מצלצל, הבוחנים שמדברים אחד עם השני בקול רם ומוציאים אותנו מריכוז, וכמובן המואזין שאי אפשר שלא לשמוע אותו כשאתם נבחנים בעיר מעורבת.
כל מה שהיה מסביב לא תרם לזה.

אמרתי לעצמי שאני רק יכולה לקוות שלא נדבקתי בשום דבר בשלוש שעות שהייתי בכיתה הזאת.

מספר ימים לאחר מכן התחלתי להיות חולה, עד כדי כך שארבעה ימים לאחר מכן הלכתי לרופא שלי והוצאתי ימי מחלה.
חבר טוב שלי אמר לי בזמן שחזרנו יחד אחרי הבחינה, שכבר אז לא הייתי אני, שעבר עלי משהו, הוא טען שכבר אז התחלתי להיות חולה. אבל לא נראה לי שזו הייתה קורונה כי הבדיקת אנטיגן שעשיתי 5 ימים אחרי יצאה שלילית. וחוץ מזה הוא היה איתי באותו יום ועשה מבחן באותה כיתה ולא נדבק בכלום.
בדיעבד הוא הצטער על זה שלא הלכנו לאחר שסיימנו את המבחן לשבת לשתות קפה יחד כפי שתיכננו והוא היה לחוץ לחזור הבייתה. לא שהייתה לזה סיבה מיוחדת.

ארוחת שישי בבית של הורי, בעקבות ביטול התו הירוק עולה שיחה בנושא חיסוני קורונה.
אבא שלי החליט שאני מתנגדת חיסונים, בגלל שלא קיבלתי את החיסון לקורונה (לא קיבלתי את החיסון עקב אלרגיה שיש לי לרכיבי החיסון, לא כי יש לי אליו התנגדות עקרונית או משהו).
הוא החליט שאין לי אלרגיה לחיסון (של פייזר) למרות שיש לי. ושאני סתם ממציאה את זה.
בדיוק כמו שהוא החליט שאין לי צליאק ואין לי שום בעיה עם גלוטן, אני סתם עושה את עצמי (ופה נשאלת השאלה למה שמישהו יעשה את עצמו צליאקי? הרי זה לא נותן לי כלום).
וכן אתם לא טועים אם אתם חושבים שזה נשמע לחלוטין לא אפוי.

בנוסף לזה אבא שלי החליט שאני זו ששיכנעתי את אמא שלי לא להתחסן.
דבר שלחלוטין לא נכון כי אני מעולם לא ניהלתי עם אמא שלי שיחה בנושא הזה.
בכלל אמא שלי מקבלת את ההחלטות שלה בעצמה, אין לי שום השפעה על ההחלטות שלה.
אמא שלי מדיי פעם בקשר עם מתקשרת מסויימת, ואותה מתקשרת אמרה לה לא להתחסן, ועל בסיס זה אמא שלי קיבלה את ההחלטה שלה לא להתחסן. זה בכלל לא היה קשור אלי.

אבא שלי היחיד שהיה באובססיה לחיסונים האלה.
זאת אומרת חלק ניכר מהאנשים שאני מכירה הלכו ועשו את החיסונים, ועברו הלאה לסדר היום שלהם, אבל אבא שלי לא.
והחלק האירוני, אבא שלי מחוסן רק בשני חיסונים, הוא עושה כל כמה חודשים בדיקות סרולוגיות כדי לבדוק מה רמת הנוגדנים שלו.
והוא בעצמו אמר באותה שיחה, בריש גלי, שגם לו הייתה לו רמת נוגדנים נמוכה (קרי שמחייבת חיסון נוסף) הוא לא היה מתחסן שוב, בגלל שהיו לו תופעות לוואי קשות לאחר קבלת החיסון השני.